הצד האחר של הז'יטון

לפני כתיבת הפיסקה הראשונה בכתבה הפרושה לפניכם, עלתה לי השאלה: האם נכון יהיה לערוך כתבת פוקר, באתר שכל כולו ספורט? לא נכון יהיה להשאיר את ניתוח משחק הקלפים הפופולארי כל כך, לאתרי ההימורים?



ובכן, המחשבה הזו חלפה לה במהירות בה הגיעה והסיבה לכך פשוטה. אני אוהב ספורט, מגיל צעיר עיקר זמני הפנוי נוצל במגרש, עם כדור ולא חשוב הענף – העיקר לשחק. יש כאלה שבאים לשחק לשם ההנאה בלבד, הפורקן והכיף שבדבר. חלק אחר מהמתמודדים, מאוד נהנים גם לנצח. הם פשוט אוהבים את זה.



פוקר, הוא בסך הכל משחק. בדיוק כמו כדורגל, הוקי קרח, סייף ושח-מט. יש חוקים אוניברסאליים, קיימת צורת ניקוד – כל ענף והכללים שמתאימים לו, וכל ספורטאי שבא מהלב, יעשה הכל כדי לנצח.





כך גם בפוקר, משחק הקלפים הפופולארי בעולם, כל מתמודד עושה את השימוש הנכון בידע שרכש, חוזקו המנטלי והמלחמה הפסיכולוגית עם היריב. אז איפה בעצם הבעיה?



המתנגדים יקפצו ויצעקו בקולי קולות: "פוקר משחקים על כסף! גיוואעלד!", אני יענה להם שגם טניס משחקים על כסף, פשוט נוטים יותר להאמין להם, שהם עושים את זה מהנשמה ופשוט אוהבים לנצח. אנשים מסוגלים לשכוח, שלמעלה ממיליון דולר בטורניר מהשורה הראשונה, יכול להיות אחלה תמריץ.



אז לאלה מכם שפשוט אוהבים ספורט - עם כל המתח, האכזבה, השמחה, הריגושים והכיף שבניצחון, יהיה ברור מעל לכל ספק שפוקר זה ספורט לכל דבר. למי מכם שעדיין קיים הספק בליבו, הבאתי את אבן שושן ואת אחת ההגדרות שלו, למונח ספורט.





ספורט: "עשיית מעשים שאין בהם חשיבות או תועלת, ושכל עיקרם, לא באו אלא להשגת שיא, כדי לעבור את האחרים".



שיעור בהסטוריה

קיימות אינספור גירסאות לזמן או למקום בו נולד הפוקר. מרחיקי הלכת ידפדפו לאחור בספרי ההיסטוריה עד לתקופת הרנסאנס ויספרו לכם שהמקור לשורשי המשחק נטועים ב"פרימרו" העתיק, משחק קלפים צרפתי, שהיה פופולארי באותה תקופה.



"אוהבי" הצרפתים מהאי הבריטי השכן, יחלקו על חבריהם עם הקסקט ויגידו שבאנגליה שיחקו "בראג", שהוא בעצם אביו של הפוקר שכולם מכירים. מאחר וה"טקסס הולד'ם", הוא זה ששטף את סוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, הטיעון האמריקני, הכי רלוונטי.







הפוקר כפי שכולנו מכירים אותו, נולד ב-1829, בניו אורלינס, דרום מזרח לואיזיאנה. העיר ששוכנת על גדות המיסיסיפי ו-50 מייל ממפרץ מקסיקו, היתה למוקד ממנו התפשט הפוקר ברחבי ארה"ב ובעצם, לעולם כולו.



המשחק עלה יחד עם סירות הנהר ששייטו לאורך המיסיסיפי, התפשט לחוף המערבי על הסוסים והמרכבות בתקופת "בהלת הזהב", יצא במסוקים למזרח הרחוק יחד עם חיילי ארה"ב וככל שהזמן חלף, הפך לתופעה.



המפנה האמיתי הגיע ב-1970. אז יצא לדרך ה-World Series Of Poker, הטורניר העולמי לפוקר. המשחק שהיה לנחלת הקזינו בלבד, הגיע למחוזות אחרים, עם המצאת מצלמת ה"חור", הממוקמת מתחת לקלפים, אמצעי שהופך את המשחק לספורט נוח לבימוי ומהנה לצפייה. כיום משודרים טורנירי פוקר "טקסס הולד'ם" הגדולים ב-ESPN, כך שעוצמתו של המשחק ברורה כבר מזמן למקבלי ההחלטות בתאגידי התקשורת.





התפשטות המשחק למרחב האינטרנטי, היא נושא שעדיף אם נשאיר תחילה לגורמים משפטיים, שנלחמים בתופעה. כך שלמען הסר ספק או עילה לתביעה, אין כאן עידוד להשאיר את מספר כרטיס האשראי שלכם בכל אתר נידח ולשחק נגד כרישים, שרק מחכים לקרפיונים שלא למדו לשחות במים הרדודים.



הצד האחר של הז'יטון

יש כמה דרכים להתחיל לשחק התמימים ירוצו לאתר הימורים, יקלידו את כל הפרטים הנחוצים כדי לקנות ז'יטונים, ירפרפו לרגע על החוקים הבסיסיים והופ, למים. טעות קשה, אמרנו כבר שמסתובבים שם כרישים.



הזן השפוי יותר של האנשים, יתחיל לשחק בחינם. יש אינספור טורנירים שונים באינטרט למשחק על כסף "לא אמיתי". מקבלים קצבה של ז'יטונים וירטואליים שניתן לחדש בלי סוף, ומשחקים "טקסס הולד'ם" (מרגע זה כינוי "טקסס") עם עוד חבר'ה שלא מתביישים להגיד, באתי ללמוד.



אם אתם לא רוצים להגיע למרתפים חשוכים בדרום תל אביב, או למצב בו משכנתם את הבית לטובת איזה אתר נטול זהות מגיבלרטר, הרי שקרוב לוודאי שתמצאו את עצמכם ישובים סביב שולחן, בד ירוק פרוש ומתוח על השולחן, הז'יטונים מהערכה של אחד החבר'ה כבר מסודרים ויאללה יש משחק.







ערב של מתח, אדרנלין, ריגושים, אכזבות ושמחות, תחשבו על זה רגע – במקום להקריב 50 שקלים חדשים על עוד טור של הליגה האיסלנדית, שחקו עם החבר'ה, תוך שעה לא תחשבו על הכסף, רק הניצחון המתוק יעניין אתכם, גם ככה, חברים שלכם, אז בכל מקרה הכסף "נשאר במשפחה".



המפגשים החברתיים האלה שסובבים סביב ה"טקסס הולד'ם", הינם לא תופעה חדשה לאלה שכבר מכירים את המשחק ועד עכשיו לא חידשו להם כלום, אולי מלבד הפרק ההיסטורי. המפגש השבועי עם החבר'ה לשעות איכות סביב השולחן הירוק, הוא עוגן של הנאה ופורקן משבוע שכולו עבודה, לימודים ושאר ענייני חולין אפורים.



לא רק מזל

"טקסס" הוא אחת מעשרות גרסאות של המשחק, כשהמהות שלו היא "פוקר קהילתי", זאת משום שהקהילה שסובבת סביב השולחן, עושה את השימוש המנצח עם 5 קלפים שפרוסים על השולחן ושייכים לכולם, יחד עם זוג קלפים לעיניהם בלבד. מתוך שבעת הקלפים, מרכיב כל שחקן את הקומבינציה המנצחת עם חמישה מהם.



איך ניראת "יד" של "טקסס הולד'ם"? תחילה מקבל כל מתמודד זוג קלפים, מתנהל סיבוב הימורים, לאחר מכן נפתחים שלושה קלפים במרכז השולחן ("פלופ" בז'רגון המקובל), קלף רביעי (Turn = פנייה) וקלף חמישי ואחרון (River = נהר).





בין כל שלב יש סיבוב בו כל שחקן רשאי לעלות את סך הקופה בתורו, האחר חייב להשוות על מנת להמשיך לקלף הבא. לבסוף מנצח זה שהרכיב את הסדרה הגבוהה ביותר על פי חוקי המשחק (מי שעדיין לא הבין, או לא יודע אם "קנטה" לוקחת "שלישייה", הוא חייב לעשות עוק קצת שיעורי בית).



זה המשחק, הוא אכן נראה פשוט אכן לא כך הם הדברים. שחקן פוקר מהשורה הראשונה, יכול לקחת יד מבלי להסתכל בכלל הקלפים. איך זה יכול להיות? פוקר זה משחק שלהיבט הפסיכולוגי שבו יש משקל רב. מלבד לפסיכולוגיה יש גם עניין מתמטי, אז מי ששכח את לוח הכפל, שירענן את זיכרונו.



כן כן, פוקר זה משחק שלא מעורב בו רק מזל. במשחק בו אתה "מחפש" קלף מסוים שיעלה אותך על הגל הנכון, אם אתה לא יודע לחשב ברמה הבסיסית מה הסיכויים שלך לקבל את אותו קלף, תמשיך לשחק בחינם, לפחות עד שתלמד את הנוסחה הפשוטה.



עולים כיתה

פיל גורדון הוא אלוף הסבב העולמי של הפוקר לשנת 2004 ומחבר "הספר הירוק", שמביא את קוראיו לרמה אחרת של משחק. גורדון כבר שלשל לכיסו מיליוני דולרים מטורנירי "טקסס" עולמיים וניסה להביא לפשטות יסודות ומפתחות לשדרוג המשחק של כל אחד ואחד.



זוכרים את "הנוסחה הפשוטה". ובכן, אמרנו כבר שעל מנת להבין טוב יותר את תמונת הסיכויים בכל יד, עליכם לחשב אותם. זה הולך ככה: הנחה ראשונה היא, שקלף שלא גלוי לעיניכם, הוא אופציה רלוונטית להופעה על השולחן, או במילים פשוטות, "קלף פגיעה". העיקרון של גורדון עוסק ב-Outs שהם "קלפי הפגיעה" שאנו רוצים לקבל אחרי הפלופ.



בואו נשחק יד דמיונית: נניח שיש לנו ביד שני תלתנים, והפלופ הביא איתו עוד שניים תואמים ואתה רוצה לדעת מה הסיכוי שלך לקבל את התלתן החמישי, להשלים "צבע" (Flash) ולקחת את הקופה. זה הולך ככה - בחפיסה 52 קלפים, 13 מהם תלתנים, שניים אצלך ביד ושניים על השולחן = 9 "קלפי פגיעה", שמחכים לצוץ רק בשבילך. הסתברות מדברים באחוזים, אז הבה נעלה שלב.





אם יש 52 קלפים, הרי שערכו של כל קלף עומד על כ-2%. מכאן שאם מסתובבים להם על השולחן 9 "קלפי פגיעה", יש סבירות של 18% שייצא תלתן ב-Turn ועוד 18% שיופיע ב-River = 36% להשלמת "צבע". במקרה זה כותב גורדון, נכון יהיה להמר על כ-36% מהקופה (Pot).



אם תערכו את החישוב הפשוט בראשכם במהלך כל יד, תקבלו תמונת סיכויים ברורה ומתמטית, אבל עדיין – יש לערב את זה עם תחושות, זרימה עם המשחק וקריאת יריבכם. אם תרצו להקשות על היריב "לקרוא" אתכם, גורדון מציע טיפ קטן: אל תסתכלו בקלפים עד שמגיע תורכם להמר. מבט בזוג הקלפים המונח לפניכם יכול לגלות הרבה לשחקנים וותיקים, כך שאם תעסקו תחילה בהתבוננות על היריב ופעולותיו, עד לרגע בו תורכם מגיע, תשפרו שוב את מעמדכם על השולחן.



יד אחרונה וזהו

בגב הספר, מביא גורדון חמש תובנות על הפוקר בכלל ועל "טקסס הולד'ם" בפרט. הסוגיה הראשונה שנוגע בה גורדון אומרת ש"פוקר אגרסיבי – הוא פוקר מנצח". הדבר נובע בעיקר מההיבט הפסיכולוגי של המשחק ודומה גם לקלישאה מעולמות אחרים: "ההגנה הכי טובה היא ההתקפה".



סבלנות. לא נולד שחקן הפוקר שאיבד את נכסיו כי ניחן בסבלנות יתר. למד את היריב, בחן את המצבים על השולחן והמתן להיווצרות התנאים האופטימליים לתקיפה. אומץ. שחקן טוב לא חייב את היד הטובה ביותר כדי לנצח.



עוד דבר שחשוב לגורדון לציין, מתעסק ביריב. שחקן טוב מתבונן ביריבו במהלך כל יד ויד, לומד אותו, על שלל תגובותיו ומהלכיו. התובנה האחרונה נועדה כמובן לקידום מכירות ומדברת על כך שמי שקורא ספרות בנושא, כבר צעד אחד לפני כולם.



לסיום, פוקר לא חייב להיות מילה גסה שמקושר עם הימורים על כסף גדול, אובדן הדרך במרחבי האינטרט והתמכרות שיש עימה קלון. פוקר הוא גם משחק שמביא להתכנסות של כמה חברים או משפחה, שרוצים לעשות אתנחתא מבדרת מהיום יום, להפעיל קצת את המחשבה, לשחק, להנות – לנצח.



הרי בסופו של דבר ועניין, זה רק ספורט.